בת ליזל ויוליוס פרויליך, נולדה ביום כ"ח באייר תרפ"ו (12.5.1926) בעיר טוטליגן, גרמניה, בקרבת הגבול השוויצרי. בעיר הולדתה למדה בבית-הספר היסודי. בשנת 1938, בהיותה בת 12, עלתה עם משפחתה לארץ-ישראל. הם התיישבו במושב השיתופי שבי ציון, שזה עתה הוקם במסגרת "חומה ומגדל". נעמי נשלחה ללמוד בבית-הספר החקלאי ברמת רחל בניהולה של רחל ינאית בן-צבי. כאשר שבה למושב הצטרפה, כשאר בני הנוער, לכוחות העזר של ה"הגנה". במסגרת של כיתת נשים צעירות עברה אימוני נשק והגנה עצמית וכן איתות וקשר. צעירי המושב, ונעמי בכללם, עזרו לאנשי ה"הגנה" בהורדת מעפילים בלתי לגליים בחוף הים באזורם. באחת הפעמים נפצעה נעמי ורגלה נשברה. בהיותה בת שבע-עשרה נישאה וילדה בת - רחל.

בחודשים הראשונים של מלחמת-העצמאות היו שבי ציון והגליל המערבי מנותקים כליל משאר חלקי הארץ. ביום כ"ו באדר ב' תש"ח (6.4.1948), בשעה ששמרה בעמדה במושב, התפתחו חילופי יריות בין תושבים מהכפר הערבי סמריה שעל כביש עכו-נהריה לבין תושבים משבי ציון. נעמי נפגעה מכדור ונהרגה. הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות של שבי ציון. הניחה בעל ובת, הורים, שני אחים ואחות.

בשנת תשי"ח, קיבל בעלה את "אות ההגנה" על שמה.